לפני הנסיעה שלי – תוכנית מסודרת וממוקדת


הטיול שלי ליפן התחיל בתכנון המפגש עם גיזם בטוקיו. היא טסה מניו יורק כדי להצטרף אליי, וביחד החלטנו לבלות שבועיים מלאים ברחבי יפן. כשהתראינו סוף סוף בנמל התעופה נריטה, אחרי חודשים של תקשורת מרחוק, לא יכולתי שלא לחשוב: "אין ספק שזה הולך להיות מדהים". טוקיו, העיר שהפכה להיות הבית של סזאר וגיזם, הייתה מלאה בהפתעות.


לא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב לטייל לבד ומעריך את היתרונות והחסרונות של זה. יש משהו מאוד מיוחד בטיול עצמאי, והתחושה של גילוי עצמאי מאוד מספקת. אך יחד עם זאת, טוקיו הצליחה להפתיע אותי בכל פינה. כך למשל, בערב הראשון שלנו בעיר, יצאנו לאכול במסעדה בשכונה מקומית. נכנסנו והמתנו עד שמישהו יכבד אותנו במקום, אך אחרי זמן מה הבנו שמלבד השף, לא היו עובדים נוספים במסעדה. השף הצביע על מכונה אוטומטית שממוקמת מאחורינו, והבנו שבאמת כל התהליך נעשה באופן אוטומטי. הצצנו אחד בשני, מופתעים, ואז ניגשנו למכונה להוציא את ההזמנה. זה אפילו לא היה משהו שיכולנו להכיר קודם! ברגע שסיימנו את התהליך, השף לקח את פיסת הנייר שהכנו והגיש לנו קערה חמה וטעימה של מרק ראמן, שהייתה כל כך מפנקת ומספקת.


חוויות מפתיעות כמו אלו לא נגמרות בטוקיו. דוגמה נוספת היא מה שגילינו על עישון ברחובות: בניגוד למה שאני רגיל אליו, אסור לעשן ברחוב – לפחות כך הבנתי את השלטים בעיר. יפן לא מפסיקה להפתיע, ובמיוחד בשירותים המפנקים שלה. באמת, אני לא בטוח מה כל הכפתורים עושים, אבל בהחלט מתכנן לגלות.


עוד חוויה בלתי נשכחת הייתה להסתובב בשכונה הממוקמת ממש במרכז העיר, שהיא בגודל עצום ומלאה באנשים מכל עבר. התארחנו בשכונת (שם השכונה), שם הרגשנו אווירה מאוד מקומית עם מסעדות מדהימות ואיזקאיות (פאבים יפניים) רבות. השכונה הייתה גם מקום שבו נמצא מקדש אסוסה המפורסם, שמסביבו סיפור היסטורי מרתק. לא מדובר היה בסיור הכי מסודר, אבל לפחות יצאנו עם סלפי מצחיק עם מדריכי הטיולים החינמיים שהיו שם.


אחת מהפעילויות האהובות עלי בטוקיו הייתה לבקר בארקייד יפני. פשוט לא יכולתי להתעלם מההתרגשות שבמשחקים ובאווירה שמסביב – תחושה של ילדות בכל מקום. 

חפש סדרה..